מלון של מיליון כוכבים

יש מי שמעדיף מלון מיליוני כוכבים על פני בית מלון מפואר שמתהדר בחמישה כוכבים, ולא רק בגלל המחיר. איפה מותר ואיפה אסור לישון, כמה זה עולה ועוד טיפים שווים ללינה בשטח

  • פורסם 09/06/13
לא בכל מקום אפשר להקים אוהל ולישון בשטח, אלא רק בחניוני לילה מוסדרים ומסומנים
לא בכל מקום אפשר להקים אוהל ולישון בשטח, אלא רק בחניוני לילה מוסדרים ומסומנים
צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | 2xSamara.com, Shutterstock

מחירי הלינה בארץ די מטורפים. זו כנראה אחת הסיבות העיקריות שבשנים האחרונות הולכות ותופסות תאוצה אפשרויות הלינה הפשוטות יותר - אוהל בשטח, אתר קמפינג, אוהלים בדואיים וחושות שמאפשרות טיול ארוך גם למי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו. ירידת סיני ממפת התיירות עושה גם היא את שלה.

> מגזין מסע ישראלי במתנה! לחצו כאן לקבלת ההטבה

מיליון כוכבים


תחום לינות השטח פורח. בצפון צצים עוד ועוד אתרי קמפינג ואתרי "לינת שטח" המאפשרים גם לינה באוהלים פרטיים. בשנים האחרונות נפתחו עשרות אתרים שכאלה, ועדיין - מחירי הלינה הוכפלו ויותר. לפני שמונה שנים, כשהעליתי את הרעיון לערוך סקירה בתחום, נמצאו בקושי 15 אתרי קמפינג עם מקלחות חמות, מלבד בכנרת. היום יש כל כך הרבה מהם עד שנאלצנו לוותר על סקירה של כולם, או אפילו של רובם.

לעתים נדמה שכל מושבניק שני מציע למטייל העירוני להקים אוהל "בטבע" על קצה החלקה. בדרום אין כמעט אתרי קמפינג, אבל זה רק עניין של סמנטיקה: שם קוראים לזה חאן, והמקום מציע כמעט תמיד גם לינה באוהל ו/או במבנה משותף. חאנים ואורחנים יש בכל הארץ, אבל הכינויים האלו פופולריים בעיקר בגולן ובמדבר.

המחירים לקמפינג בארץ די גבוהים: 80-50 שקל לאדם (ובעונה הבוערת עד 120 שקל), כ-250 שקל למשפחה של שלוש נפשות, ועוד בלי אוכל. זול בהרבה מכל אפשרות אחרת, אבל גבוה מאוד ביחס למקומות אחרים בעולם. אולם זה אינו רק עניין כלכלי, אלא גם תרבותי. לא נראה לי שאני המשוגע היחיד עלי אדמות שמעדיף מלון של מיליון כוכבים על פני מלון חמישה כוכבים - מפואר ככל שיהיה - בלי שום קשר למחיר.

עוד במסע ישראלי:

* מטיילים בלגונה הקטנה: מסלול רטוב וצונן לכל המשפחה

* סיור בשווקים של העיר העתיקה בירושלים

* מדוושים בחבל לכיש

טבע האדם: אסור ומותר


רבים יופתעו לדעת שלא בכל מקום אפשר להקים אוהל ולישון בשטח. בשמורות הטבע אסור ללון (או להבעיר אש), אלא רק בחניוני לילה מוסדרים ומסומנים. היתרון היחיד של חניון כזה הוא שהוא נקודה שבה מפריעים בני האדם באופן מרוכז לטבע, ומשאירים אותו לנפשו במקומות האחרים.

חלק מהחניונים מסודרים ובתשלום, אך ברובם, בעיקר בדרום, הקמת אוהל בשטח הפתוח היא בחינם. בחניונים אלה אין אפילו נקודת מים או פח אשפה, אלא פשוט שטח ישר (ולרוב מוגן מרוח), מסומן באבנים ועם שילוט חניון לילה (יש גם סימון לחניון יום). לפעמים תמצאו שם מעגל אבנים למדורה, פינה שמישהו כבר עשה ממנה שירותים, ואולי איזה חצי בול עץ שמישהו סחב ולא סיים לשרוף. אתר רשות הטבע והגנים לא פרסם בעבר את רשימת חניוני הלילה המלאה, אלא רק רשימה של אתרי לינה שהרשות מפעילה בתשלום. באתר "אורחן לילה" תמצאו בפירוט את כל החניונים שלהם בארץ.

לעומת שמורות הטבע, יערות קק"ל והחניונים שבתחומם מותרים ללינה (לקבוצות - בתיאום מראש). ביערות אין כמובן שמירה או תאורת לילה (ואולי טוב שכך), ונדרשת משנה זהירות באש. חלק מחניוני הקרן הקיימת מציעים גם מתקני עזר כמו שולחנות פיקניק, מתקני משחק, חצאי חביות למנגל, ברזיות מים ושירותים, לרוב ביולוגיים. דוגמאות לכמה שבהם מתקני שעשוע לילדים: חניון פארק נחל קדש תחתון, חניון עין זיתים ביער ביריה, ביער לביא ליד צומת גולני, פארק שוהם, חניון גמלאי עיריית תל אביב ליד קיבוץ צרעה, חניון יער אשתאול, יער בן שמן, חניון רעים ביער בארי, חניון הבור ביער יתיר.

באתר הקרן הקיימת יש עמוד חניונים ביערות ובפארקים, שבו מופיעה רשימת החניונים של קק"ל, וכן רשימת חניונים מיוחדים למנגל וללינת לילה – 22 חניונים הפזורים מעמק החולה ועד הנגב. הלינה באתרים האלו בחינם. בשנים האחרונות הזדמן לי ללון ביערות הקרן הקיימת, לאו דווקא בחניונים, וזו היתה חוויה חיובית ביותר. ראוי להדגיש שביערות מחוץ לחניונים אסור להדליק אש.


חוף דור-הבונים. צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים

לישון על המים


בעונה המתאימה, חופי הים הם אחד מהמקומות הנוחים והמקובלים ללינת אוהלים. החול הרך והמים מושכים את הנופשים. במרבית החופים מותר להקים אוהלים. עם זאת, רצוי לזכור לא להקים אוהל מתחת למצוקי החוף המתמוטטים. לאורך החופים יש גם לא מעט אתרי לינת אוהלים מוסדרים, חלק ניכר מהם בגנים לאומיים כמו אכזיב, בית ינאי, אשקלון וכמובן חוף הבונים. חופים אחרים, אכזיב (בחלק שאינו נכלל בגן הלאומי), דור, מכמורת, זיקים וניצנים, מופעלים על ידי גורמים פרטיים ומאפשרים לינה בתשלום.

גם סביב הכנרת מתנהלת חגיגת קמפינג שלמה. עוד יש אי אלו חופים פתוחים, אך רוב מכריע של חופים הוא בתשלום. הקמפינג בחופים הופך את דמי הכניסה היומיים למשתלמים למדי. תעריף הכניסה שנגבה בחופי הכנרת (כל עוד שר הפנים לא חתם על הצו המעביר את הגבייה עבור חניה בחניון לגבייה שעתית) הוא תעריף לינה למחנאים, ולכן הוא משתלם למדי כשבאים ליותר משעות אחדות.

אתר קמפינג נוסף באזור הכנרת שאי אפשר שלא להזכיר הוא פארק הירדן, המתיימר להיות "אתר הקמפינג הגדול והיפה בצפון". בפארק מקום נרחב להקמת אוהלים, מי ירדן שוקטים, מפלונים, מסלולי טיול קצרים, שירותים ומקלחות, גם המחיר - 70 שקלים לרכב פרטי לחניית לילה - אטרקטיבי למדי.

* עכשיו בדרך האוכל: כך תאלתרו ארוחה ברגע

* עכשיו בנישה: 10 צימרים רומנטיים

חורשת טל. צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים

לישון ליד מקור מים


אחד הדברים המבוקשים ביותר בקמפינג הוא מקור מים: מעיין, בריכה או פלג. שימו לב שאין ללון בסמוך למקווי מים במדבר. אולי אין כמו להתעורר בבוקר ליד איזה גב, אך המים במדבר הם משאב נדיר שעליו מתקיימות חיות הבר, ולינה בסמוך להם מונעת מבעלי החיים לבוא לשתות, ולאורך זמן עלולה "לגרש" אותם מהאזור בכלל. בצפון הארץ, לעומת זאת, נותרו עוד אי אלו אפשרויות רטובות.

פעם היה מותר לערוך קמפינג על גדות הנחלים הגדולים בגליל העליון. אני עוד זוכר ימים שהתמקמנו לאורך הירדן או אחד מיובליו, נהנינו מהטבע, מהמים שעוד היו טובים לקפה ולתה ולרחצה. לפני שנים אחדות אסרה המועצה האזורית גליל עליון את הלינה שלא באתרים מוסדרים, ואף נתנה קנסות לנופשים שהקימו אוהלים או הבעירו אש על גדות הנחלים.

זו המועצה היחידה בארץ שמקיימת איסור כזה. הציניקנים יאמרו שהדבר נעשה כדי לפרנס את אתרי הקמפינג בתשלום. הסיבה הרשמית היא השמירה על הצומח ועל בעלי החיים באזור הנחל מפני הנופש המזהם, בהקשר של תוכנית LIFE באזור (פרויקט במימון האיחוד האירופי שמטרתו ניהול ופיתוח הנחלים לצורכי הטבע והאדם). במועצה מבטיחים שבעתיד יהיו בתחומה גם חניוני לילה נטולי שירותים וללא תשלום, כשיקום פארק התעלות מצפון לאגמון החולה. בינתיים כדאי לדעת שמדרום ללהבות הבשן, לאורך התעלה המערבית של הירדן, בשטחה של המועצה האזורית מבואות החרמון, לא ניתנים דוחות.

באזור הגליל העליון יש כמה אתרי קמפינג, ובהם האקולוגי של משפחת הירש בדישון, רפטינג נהר הירדן בדרום עמק החולה וכמה וכמה אתרים על הדן, החצבאני והבניאס: חניון מעיין, קיאקי כפר בלום, פארק הדיג בדפנה, על הנחל בדפנה, קמפינג דג על הדן הגדול שעל נחל החצבאני, וגם במושבים כשאר יישוב, שדה אליעזר ועוד, חלקם אינם ממש מוסדרים כחוק.

אחד האתרים המפורסמים והמושקעים בגליל העליון הוא האתר בחורשת טל שמפעילה רשות הטבע והגנים. אולי זה עניין של מזל, אבל לפחות בפעם שאנחנו לנו שם - ממש בסוף העונה - מצאנו מקום מסודר ונקי באופן מרשים. מניסיון אישי, כך גם בחניון מצדה מערב, אם כי לשם לא נראה לי שנחזור. כל אחד והסגנון שלו, אבל משטחי חצץ, תאורת אצטדיונים ומדורה בתוך חבית אינם בדיוק החלופה המועדפת עליי. עם זאת, החניון מצדה מערב מתוקתק וסביר להניח שהוא קולע לטעמו של הציבור הרחב. בחורשת טל יש גם בקתות ובונגלוס לצד המדשאות הטבעיות שעליהן אפשר להציב אוהל, פלגי המים, אלונים מדהימים ובריכת שחייה עם מימיו הקפואים של הדן. יתרון נוסף לאתרי רשות הטבע והגנים הוא שהתשלום ברובם הוא מגיל חמש, בעוד שבאתרים הפרטיים גיל המינימום לתשלום נמוך יותר.


מאגר יתיר. צילום: נירה צדוק, ארכיון הצילומים של קק"ל

לינה באוהלים ובחאנים


בנוסף להקמת אוהל בעצמכם, יש אתרים שמציעים לינה באוהלי אירוח גדולים ובשאר סוכות למיניהן, כמו חאנים בנויים באבן, דוגמת החאן במכמנים, אוהלים שונים (בדואי, על פי רוב מפלסטיק, מרוקאי, קזחי ועוד) וסוכות קש או אדמה (חושות, בפי העם). רוב האתרים מאפשרים לינה גם באוהלים פרטיים. מי שבוחר ללון במתחמי האירוח ייהנה ממרחב לינה גדול יותר וממזרנים המסופקים על ידי אתרי הלינה. נכון, כשיוצאים לקמפינג אפשר להצטייד במזרן (אפילו מתנפח), אבל המציאות מראה שאנחנו מעדיפים לא להיסחב עם הרבה ציוד. גם מבחינה חברתית יש משהו נעים בלינות המשותפות.

באתר האישי שלי, "לא ערוך", עדיין מופיעה סקירת החושות שערכתי לפני ארבע שנים. אם לשפוט לפי מספר המבקרים בעמוד, וגם לפי העלייה במספר המקומות שמציעים לינה במתחמי אירוח (אז היו תריסר), העניין תופס תאוצה. מהחאנים בדרום, ראוי להזכיר את חוות הבודדים, את חולות מקמן, לינה אצל בדואים, וגם את הסוכות בחצר ביתה של משפחת ואקנין במושב כמהין ("חאן נחל לבן").

לא נצא ידי חובתנו אם לא נזכיר את מתחם ירוק עז באילניה, את סיפורי בדים במושב אלי עד, ואת הקאזות בפארק גני חוגה בעמק בית שאן. בפארק המעיינות החדש בקרבת בית שאן אימצה המועצה האזורית את המודל הלא ברור של אגמון החולה, והוא נסגר לפנות ערב, אם בטעות תכננתם על נחל הקיבוצים או על עין שוקק.

השינויים מרחיקי הלכת שעברו על התחום בשנים האחרונות הם כאין וכאפס לעומת מה שיקרה אם התוכנית הלאומית לעידוד תרבות הפנאי והנופש בחיק הטבע תצא לפועל. שאלת השאלות, עד כמה אפשר יהיה להקים אוהל בשטח הפתוח, החופשי, ועד לאן ירחיק תהליך המסחור וההפרטה, תלויה בגורמים רבים. גורם עיקרי הוא התנהגותם של המחנאים עצמם. אני מקווה שאם נשכיל לא ללכלך ולא לפגוע בסביבה תמיד יישארו שטחים פתוחים להטות בהם אוהל, כי גם האינטרס הציבורי עומד לנגד עיני המדינה בתהליך ההסדרה המתרגש עלינו.


חניון מצדה מערב. צילום: אבינועם מיכאלי, רשות הטבע והגנים

גילי סופר - עיתונאי. ירוק. גר בשרון. מקים אתר הסביבה 

+ הוסף תגובה
תגובות ( תגובות ב- דיונים)

עכשיו בעמוד הבית של